פיקדון על בקבוקי יין: מה חוק הפיקדון מחייב יקבים, יבואנים וחנויות

בקבוק יין הוא מכל משקה לפי חוק הפיקדון על מכלי משקה, כמו בקבוק מים או פחית בירה. החוק מטיל חובות שונות על מי שמייצר או מייבא את היין, על החנות שמוכרת אותו ועל בר היין שמגיש אותו. במאמר אני מפרט את החובות של כל אחד מהם, ואת החשיפה לתביעה כשהן לא מתקיימות.

אילו בקבוקי יין חייבים בפיקדון

החוק חל על כל כלי קיבול שמשווקים בו משקה, חוץ מחלב ומוצריו, מכל חומר שהוא. במקור הוא חל על מכלים בנפח של 100 מיליליטר ועד פחות מליטר וחצי, ומ-1.12.2021 הוא חל גם על מכלים גדולים, מליטר וחצי ועד 5 ליטר. לכן הוא חל על בקבוק יין רגיל של 750 מיליליטר, על חצי בקבוק ועל בקבוק מגנום. שקיות ומכלים שעשויים בעיקרם מנייר או מקרטון אינם בתחולת החוק.

הפיקדון הוא 30 אגורות לפחות לכל בקבוק. יקב או יבואן רשאים לקבוע סכום גבוה יותר.

הכיתוב "חייב בפיקדון" על הבקבוק: חובה של היקב והיבואן

יקב אינו רשאי לייצר, ויבואן אינו רשאי לשווק, בקבוק יין בלי שהמילים "חייב בפיקדון" וסכום הפיקדון מוטבעים או מודפסים עליו או על התווית שלו. הסימון צריך להיות גלוי, ולא ניתן להסרה או למחיקה בשימוש סביר. התקנות קובעות גודל מינימלי: המילים "חייב בפיקדון" צריכות לכסות שטח של 2 סנטימטרים רבועים לפחות, וסכום הפיקדון שטח של חצי סנטימטר רבוע לפחות. נוסף על כך נדרש על הבקבוק ברקוד שמזהה את מדינת הייצור, את היצרן ואת סוג המכל.

לפי המשרד להגנת הסביבה, סימון על הקרטון או על המארז במקום על הבקבוק אינו עומד בחובה, וגם מדבקה שאפשר לקלף בקלות אינה עומדת בה. זה נוגע במיוחד ליבואן יין, שמוסיף לבקבוקים מדבקה בעברית. אם הסימון מודפס על המדבקה הזו, כדאי לוודא שהיא לא מתקלפת בקלות. יבואן צריך לסמן את הבקבוקים לפני הייבוא או במחסן רשוי לפי פקודת המכס.

החוק מאפשר ליצרן או ליבואן לוותר על הסימון, אם שילם לקרן לשמירת הניקיון פי שישה מסכום הפיקדון שהיה עליו לגבות על כל הבקבוקים, ומסר על כך אישור לממונה לפני השיווק. זו חלופה יקרה. לדעתי היא יכולה להתאים למשלוח קטן של יין מיובא, שאין טעם להדפיס לו תווית מיוחדת. חנות שמוכרת בקבוק כזה צריכה לקבל מהיבואן העתק מהאישור, ובלעדיו אסור לה למכור בקבוק לא מסומן.

תביעה ייצוגית על גודל הכיתוב

סימון קטן מהנדרש יכול להוביל לתביעה ייצוגית. בת"צ (מחוזי ת"א) 19279-07-12 כהן חללה נ' רד בול (ישראל) בע"מ טענו המבקשים שהמילים "חייב בפיקדון" על פחיות המשקה קטנות מהגודל שקובעות התקנות. בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר את התובענה כייצוגית. הוא קבע שיש אפשרות סבירה שבסוף ההליך ייקבע שהסימון מפר את חוק הפיקדון, ושהצרכנים נפגעו כי נמנעה מהם האפשרות להחזיר את המכלים. ההליך הסתיים בהסתלקות אחרי שהחברה תיקנה את הכיתוב, ובית המשפט פסק למבקש גמול ולבאי כוחו שכר טרחה.

ביין השאלה הזו עולה בעיקר בתווית האחורית. מופיעים בה גם האזהרה הנדרשת על משקה משכר, הערך הקלורי ופרטי היצרן או היבואן, וקל לכווץ בה את הכיתוב "חייב בפיקדון" מתחת לגודל הנדרש. בשנים האחרונות קיבלו יקבים מכתבי התראה לפני תביעה ייצוגית בטענה הזו בדיוק. לכן אני ממליץ למדוד את שטח הכיתוב על התווית לפני שמדפיסים סדרה חדשה. מה כדאי לעשות כשמגיע מכתב כזה כתבתי במאמר על מכתב התראה לפני תביעה ייצוגית.

איסוף, מיחזור ודיווח

מלבד הסימון, יצרן ויבואן של יין חייבים לאסוף בקבוקים ריקים. מ-2026 יעד האיסוף השנתי הוא 73% לפחות מהבקבוקים ששווקו, והיעד הממוצע לכל תקופה של שנתיים הוא 77%. מי שלא עומד ביעד משלם לקרן לשמירת הניקיון סכום שמחושב לפי סכום הפיקדון על כל בקבוק שלא נאסף. לפחות 90% מהבקבוקים שנאספו צריכים לעבור מיחזור. היצרן או היבואן מדווח לממונה על חוק הפיקדון בכל רבעון ובסוף כל שנה, והדוח השנתי מבוקר בידי רואה חשבון.

בחוק אין פטור ליצרן או ליבואן קטן. חברות איסוף פרטיות יכולות לבצע את העבודה בשבילם, אבל המשרד להגנת הסביבה מבהיר שאין להן מעמד בחוק, והחובה נשארת על היצרן והיבואן. יצרן או יבואן חייבים גם לאסוף בתדירות סבירה את הבקבוקים הריקים שמוסרות להם החנויות שקונות מהם, ולשלם להן את הפיקדון. מי שיש לו אריזות במשקל טון ומעלה בשנה כפוף בנוסף לחוק האריזות.

חנות יין: גביית פיקדון וקבלת בקבוקים ריקים

חנות יין גובה פיקדון על כל בקבוק מלא שהיא מוכרת. היא חייבת לקבל מלקוח בקבוק ריק ומסומן ולשלם לו את הפיקדון, אם היא מוכרת יין של אותו יקב או יבואן, גם כשהבקבוק לא נקנה אצלה. את הפיקדון מחזירים במזומן, ובכל שעות הפעילות של החנות. אותם כללים חלים על חנות שיקב מפעיל במתחם שלו, כי גם היא בית עסק שמוכרים בו מכלי משקה.

חנות ששטחה קטן מ-28 מ"ר חייבת לקבל רק בקבוקים שנקנו אצלה, וחנות אינה חייבת לקבל מאותו לקוח יותר מ-50 בקבוקים ביום. החנות רשאית להחזיר את הבקבוקים שאספה ליקב, ליבואן או למפיץ שממנו היא קונה יין של אותו יקב או יבואן, והם חייבים לאסוף אותם ולשלם לה את הפיקדון. כדאי להסדיר את האיסוף ואת תדירותו בהסכם עם הספק. על הסכם עם מפיץ יין כתבתי במאמר הסכם הפצה ליין ואלכוהול.

לקוח שחנות סירבה לקבל ממנו בקבוקים רשאי לתבוע אותה. בית המשפט רשאי לפסוק לו פיצוי שאינו תלוי בנזק, עד 1,800 ש"ח על כל סירוב, וכמה סירובים לאותו לקוח באותו יום עסקים נחשבים סירוב אחד. סירוב כזה הוא גם עבירה. כשעובד או חברה עברו אותה, חזקה שהמעביד או נושא המשרה בחברה לא מילא את חובת הפיקוח שלו, אלא אם יוכיח שעשה כל שניתן כדי למנוע אותה. בשנים האחרונות הוגשו בקשות לאישור תביעות ייצוגיות בטענה לסירוב לקבל בקבוקים נגד רשתות שיווק, וגם נגד רשת של חנויות יין.

בר יין ומסעדה

עסק שמוכר יין לצריכה במקום אינו חייב לגבות עליו פיקדון, והוא גם אינו חייב לקבל בקבוקים ריקים מלקוחות, אלא אם גבה עליהם פיקדון. על בקבוקים סגורים שבר יין מוכר לקחת הביתה חלים אותם כללים שחלים על חנות: גביית פיקדון וקבלת בקבוקים ריקים, לפי שטח העסק.

שינויים מוצעים בחוק

ביוני 2025 פרסם המשרד להגנת הסביבה להערות הציבור תזכיר חוק לתיקון חוק הפיקדון. בין היתר מוצע בו להסדיר תאגידי איסוף רשומים שיפעלו בשם יצרנים ויבואנים, להעלות את יעד האיסוף ל-90%, להקים מוקדי איסוף עירוניים שיקבלו מכלים בלי הגבלת כמות, ולעדכן את כלי האכיפה. נכון לנובמבר 2026 החוק לא תוקן, והחובות שבמאמר הן החובות שחלות היום.

לסיכום

חוק הפיקדון חל על בקבוקי יין עד 5 ליטר. היקב והיבואן אחראים לסימון בגודל שנקבע, לאיסוף ולדיווח. חנות היין גובה פיקדון ומקבלת בקבוקים ריקים, ובר יין פטור משתי החובות לגבי יין שנצרך אצלו. סימון קטן מהנדרש וסירוב לקבל בקבוקים הן שתי טענות שעלו בתביעות ובמכתבי התראה. אם אתם מכינים תווית חדשה, מייבאים יין או רוצים לבדוק את הנוהל בחנות, אשמח לבדוק את זה איתכם.